<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער רביעי סי"ב</h1>
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, אינן צריכין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, אלא ברכת המוציא שבתחלה וברכת המזון שבסוף פוטרין הכל שהכל טפלה לסעודה. ודברים שאינם מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה מברך לפניהם ואינו מברך לאחריהם. לאחר סעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם. לר"ם. פסק זה נמצא בספרי הר"ם בלשונות חלוקין והלשון שכתבנו נמצא באחד מן הספרים ויראה לנו עיקר. והר"ש באר פסק זה בזה הענין דברים הבאין ללפת בין בשר בין פירות, אין טעונין ברכה לפניהם מפני שהם טפלה לפת ופת פוטרתם, ולא לאחריהם שברכת המזון פוטרתם. ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון דיסה כרוב ותרדין הואיל ואינם באים ללפת אלא לשובע ולמזון טעונין ברכה לפניהם, שכיון שאינם טפלים לפת אין ברכת המוציא פוטרתם. ואין טעונין ברכה לאחריהם שמזון הם וברכת המזון פוטרתם. ודברים הבאים לאחר הסעודה כגון פירות אפי' הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונין ברכה לפניהם שאינם טפלה לפת, ולאחריהם שאינם מזון ואין ברכת המזון פוטרתם. והראב"ד באר כל זה במיני פירות, וכתב אם באו בתוך הסעודה ומחמת הסעודה ללפת אין טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. ואם לא באו ללפת וזהו שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהם מאחר שלא קבע סעודתו עליהם, ואין טעונין ברכה לאחריהם אחר שנקבעו נעשו כעיקר סעודה ונפטרו בברכת המזון. ואם באו לאחר הסעודה טעונה ברכה לפניהם ולאחריהם שלא נקבעו עם הסעודה כלל. ובשאר הדברים הבאים בתוך הסעודה כגון בשר ודגים וגבינה ובצים שלא ללפת, יראה לי שאינם חשובים ממעשה קדרה שהפת פוטרתם ולשובע הם נאכלין ולא לקנוח והם עצמם הסעודה. וכלל זה אני אומר, כל דבר שהוא נאכל להשביע רעבונו כגון בשר גבינה דגים ובצים שלוקות וכל מעשה קדרה שלוק ומבושל הוא עיקר הסעודה בין שבא באמצע בין שבא בסוף לפי שהוא הסוף שעדיין הוא אוכל לרעבונו ע"כ. וזה נראה עיקר. וענין פת הבאה בכסנין כתב הראב"ד כל זמן שבא בתוך הסעודה אע"פ שאין דרך להביאו אלא לקנוח הפה ואינו מחמת הסעודה, פת פוטרת אותו מברכה שלפניה ומברכת המזון שלאחריה. ואם באו לאחר הסעודה וקודם ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם שאין הפת פוטרתם. והרב בעל השלמה פסק שאפי' באו לאחר המזון הפת פוטרתם. ונראין דברי הראב"ד.
